בתחילת שנת הלימודים תשס"ח (סוף 2007) החל לפעול גרעין של סטודנטים וסטודנטיות למען הקמתה מחדש של אגודה שתייצג את הסטודנטיות/ם במכללה מול הנהלת המכללה ומול העולם הגדול.

האגודה הקודמת פורקה עקב אי-סדרים כלכליים וחשש לשחיתות ובמשך כשלוש שנים נשארה המכללה ללא אגודה. במשך זמן מה היה נראה כאילו זה לא באמת משנה לאוכלוסייה הסטודנטיאלית – השיעורים התקיימו, הציפורים צייצו והדיקנית ניהלה ביד רמה ונעימה את ענייני הסטודנטיות/ם שלא סבלו דיחוי.

 

בשנה"ל תשס"ז קמה קבוצה קטנה שכינתה את עצמה "אגודה בדרך" ששמה לעצמה מטרה להקים מחדש את האגודה. קבוצה זו זרעה מחדש את הרעיון ואף הספיקה לארגן מספר אירועים חברתיים במכללה בטרם פרצה השביתה הגדולה של אביב 2007.

באותה שביתה התגבש גרעין של סטודנטיות וסטודנטים ממגוון מסלולים שהוביל את הפעילות של המכללה בשביתה באופן ספונטני ובלתי פורמלי.

מאותה קבוצה יצא הגרעין המייסד של האגודה. פורסם "קול קורא", גובשה ועדת בחירות שפעלה תחת פיקוחה של הדיקנית והתארגנו רשימות שהציעו את עצמן לבחירת הציבור.

המועמדים שמו לעצמם מטרה להשיג אחוזי הצבעה משמעותיים ושבוע הבחירות התאפיין בכניסתם לכיתות, בהפצת פלאיירים ובתליית תמונות של המועמדות. המאמצים השתלמו ונרשמו כ-25% הצבעה, בערך פי 3 מהממוצע באוניברסיטאות ובמכללות אחרות!

האגודה החלה לתפקד בסוף סמסטר א' של שנה"ל תשס"ח, הקימה ועדות והחלה לגבש נהלי עבודה והצעה לתקנון. לנגד עיניהם של המייסדים עמדו הן השביתה הארצית והן התקופה הארוכה בה לא היתה אגודה, ולפיכך הושקעו מאמצים רבים בשני כיוונים – דמוקרטיזציה של האגודה למניעת שחיתויות וחוסר שקיפות, ועידוד מעורבות סטודנטיאלית שמובנה בתוך פעילותה השוטפת של האגודה.

 

קיומה של האגודה מותנה בכך שזה יעניין מספיק סטודנטיות/ם בכל שנה מחדש. ואיפה את/ה בתוך הסיפור הזה?